في مقال نشرته صحيفة "جلوبس" لمدير مركز "أمان"- المركز العربي لمجتمع آمن, المحامي رضا جابر, عنوانه "ثمن الفراغ في الحكم وتراجع القيادات المحلية" تطرق فيه دابر لاسباب تفشي ظاهرة العنف في الوسط العربي معللا ذلك بأسباب كثيرة.

المقال من هنا

نص المقال :

השילוב בין מדינה שאינה מספקת לאזרחיה את הזכות הבסיסית לביטחון, ביחד עם נסיגה מנהיגותית פנימית, הוא שמאפשר לפשיעה להשתולל בחברה הערבית • המדינה צריכה לקחת אחריות על הבעיה, והמנהיגות המקומית נדרשת לגייס את החברה למלחמה בעבריינות

מול הנתונים המבהילים של קורבנות הפשיעה בחברה הערבית (112 נרצחים בשנת 2020) שואל כל אזרח ערבי: מה הוא רף הקורבנות כדי שהמדינה תפעל? האם נתוני הפשיעה חסרי התקדים לא אמורים להרעיד את אמות הספים של כל ממשלה בישראל? האם הציבור בישראל היה מתנהג בכזו שלוות נפש אילו זה היה מתרחש אצלו? התשובות ברורות לכל קורא הגון: נושא זה לא מעניין את הממשלה ולא מעניין את הרוב במדינה. ולכן, שאלת הטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית היא בראש ובראשונה שאלה היורדת לעומק משמעות אזרחותם וזכויותיהם של האזרחים הערבים במדינה.

לו הממשלה הייתה מתייחסת לערבים כאזרחים היא הייתה לוקחת אחריות ומתמודדת עם התופעה. אלא שהמדינה עושה היפוך תפקידים כאשר היא ניגשת לבעיית הפשיעה והאלימות: במקום להתייחס לתפקידה כאחראית ראשית על פתרון הבעיה, דבר בסיסי באזרחות, היא תופסת את תפקידה כמשני המסתכם במתן "עזרה" בפתרון. מבחינתה הפשיעה היא בעייתם הפנימית של אזרחיה הערבים, תחום אוטונומי שלהם. הם אחראים כאילו שיש להם משטרה, חוקרים, בתי משפט, מערכת חינוך ורווחה משלהם, בכוחותיהם לטפל בבעיה כאשר תפקיד המדינה הוא משני כמסייעת.

טענתי זו לא מנקה את החברה עצמה מאחריות אלא מנסה להבהיר את המובן, את ההיררכיה הברורה של חלוקת האחריות הבלתי סבירה בין המדינה ואזרחיה הערבים ולהראות שהעדר הטיפול, מזה שנים, בפשיעה בקרבם, קשור באופן רעיוני ומעשי, בתפיסת המדינה את אזרחותם. מסגור זה של הבעיה הוא מבהיל ומסוכן. מבהיל כי בהינתן העובדה שהממשלה לא קיבלה החלטה אסטרטגית ברורה בדבר אחריותה על הנושא, הוא מנבא את המשך האסון והחמרתו בשנת 2021. מסוכן כי הוא מעביר את המסר הבא: המדינה מוותרת על השימוש בכוח שלה לאכיפת החוק. התוצאה היא שעבריינים נכנסים ומנצלים וואקום זה, ואזרחים נורמטיביים נאלצים בלית ברירה לחתור לאלטרנטיבות כדי להגן על עצמם ועל קהילתם.